יצירות ביתא
Rewind & Repeat
יצירה זו מבוססת על שפת המחול הייחודית של דגה, השוזרת אל תוך מחול בן-זמננו אלמנטים מהתנועה של המחול האתיופי ומרכיבה מהם שפה תנועתית חדשה. היצירה מורכבת מאלמנטים תנועתיים רפטטיביים החוזרים בווריאציות שונות. דגה משתמשת בתנועה כמו בבגד שלובשים אותו שוב ושוב עד שהוא מתבלה, וכך היא "סוחטת" את התנועה עד למיצוייה הסופי.
מקום ז'ראר בכורה ב23.12.18
כוריאוגרפיה דגה פדר
רקדניות: מזל דמוזה, נטע ארז, חן מסיל, סמרט היילו, עלמה ליבנה, גודאי בטאולי עדי גבירץ
עיצוב תאורה: דור אילן
מוסיקה: frank bretschneider

צילום: דן בן ארי
BUG
נוצרה ללהקת ביתא בשנת 2018 ועוסקת בחיי השיגרה המנוקדים באירועים קטנים, טרדות יומיומיות ואנקדוטות מזדמנות. לרוב אין אנו מקדישים לאירועים האלה תשומת לב יתרה ואנחנו מתייחסים אליהם כאל מטרדים חולפים, בנאליים וחסרי חשיבות. ביצירה "באג" דגה שמה את הרגעים הנשכחים הללו תחת זכוכית מגדלת, מעצימה ומגבירה אותם דרך שפת המחול הייחודית שלה היוצרת מארג תנועתי המורכב מג'סטות רפטטיביות המשתלבות זו בזו עד כדי איבוד חושים.
בכורה 23/12/2018
כוריאוגרפיה: דגה פדר
YOU ARE ME BUT I AM NOT YOU
היצירה חוקרת את מושגי הזרות והשונות בין גזעים ותרבויות. היצירה שואלת כיצד נראה האני בעיניו של האחר ויוצרת משחק של מראות והשתקפויות בהן האני תר בו אחרי שברי זהותו – הן האותנטיים והן אלה המושפעים ומעוצבים בידי החברה.
בכורה 20.12.15
כוריאוגרפיה: דגה פדר | רקדניות: דגה פדר, מזל דמוזה, יעל חלפון, יעל אבינתן ורותי ווסה | סטיילינג ועיצוב: דגה פדר וגודאי בטאולי
Hahoo
יצירת מחול בהשראת אותיות השפה האמהרית. היצירה מתייחסת לקווים ולצורניות המיוחדת של האותיות בכתב האתיופי ולגוף של הרקדניות כמברשת צבע הכותבת את האותיות על פני לוח בלתי נראה. האותיות קמות לתחייה ומקבלות ביטוי דרך גופן של הרקדניות. יצירת המחול בנויה בהתייחסות לצלילים ולהברות של השפה, כאשר החיבור בין התנועה, האותיות והצלילים יוצר אחידות ותלות בין האלמנטים השונים. מרקם המוסיקה הקולית שהולחנה עבור היצירה מורכב מצלילי העיצורים והתנועות בשפה האמהרית. רצפי האותיות ערוכים בשכבות צליל היוצרות פוליפוניה מורכבת של צליל ותנועה.
בכורה בז'ארר בכר 7/12/14
כוריאוגרפיה: דגה פדר | רקדניות: דגה פדר, מזל דמוזה, יעל אבינתן וגודאי בטאולי | מוסיקה: דגה פדר | תלבושת: גודאי בטאולי
Woze
היצירה בנויה כקומפוזיציה מופשטת המתבססת על אלמנטים תנועתיים אתיופים. הרעיון שמאחורי היצירה הוא המתח בין "האני", לבין מסגרת החברה והמשפחה, בין יכולת הבחירה לבין מה שמכתיב העולם. הכוריאוגרפית בוחנת דרך היצירה את היחיד ואת האיחוד שלו עם החברה עד כמה אנחנו חיים את עצמינו האורגנים עם ומול הזרם של החברה והמשפחה האם אנחנו יודעים ומודעים להפריד את עצמינו מהגלובל .אורך היציר ה הוא כשעה החלק הראשון במופע מבטא באופן המופשט את הדילמה הפנימית והחקר של האני בלווי המוזיקה של עודד זהבי שמאחד את המוזיקה ואת ההתחבטות העמוקה. בחלק השני של היצירה יש שינוי ברור מהחלק הראשון צורת הריקוד והמוזיקה משתנה. בחלק הזה מתקיים אווריריות ואופטימיות.
בכורה 5/2/2014 תיאטרון ענבל
כוריאוגרפיה: דגה פדר | רקדניות: דגה פדר, מזל דמוזה וגודאי בטאולי | מוסיקה: מקורית עודד זהבי
רזידנסי
רזידנסי אומנויות המסך והבמה - יצירה מהרן
2024
היסטוריה

תיאטרון מחול אסקסטה (1995-2005)
הלהקה הוקמה באוניברסיטת חיפה בשנת 1995 על ידי ד"ר רות אשל, חוקרת מחול, רקדנית וכוריאוגרפית, שהייתה מרצה למחול באוניברסיטה. רות אשל הקימה את הלהקה במטרה לספק מסגרת לרקדנים מצטיינים מבני העדה האתיופית. חברי הלהקה היו סטודנטים מהאוניברסיטה, שעלו לארץ בשנות השמונים והתשעים עוד בהיותם ילדים. בשנים הראשונות נבנה רפרטואר שכלל את תפילות ביתא ישראל שלימד הקס ירמיהו פקדו מנצרת עילית, וכן ריקודי אסקסטה (מחול כתפיים). בשלב הראשון, רות אשל חיזקה את שורשי המחול האתיופי המסורתי אצל הרקדנים, וערכה הכרה עם התרומה המוזיקלית היהודית של העדה, כאשר הזמינה את הקס ירמיהו פיקדו ללמד את הלהקה את תפילות העדה. בכך הכינה את התשתית שעליה ניתן לצאת לעבודה ניסיונית משותפת לה ולרקדנים שהייתה ראשונה מסוגה בארץ ובעולם (לפי דברי שגריר אתיופיה בישראל). תהליך הניסיוני היה ממושך, התבסס על הנחיות של רות אשל לאימפרוביזציות סביב מוטיבים תנועתיים, פנייה לדמיון, אימוץ תנועה טבעית שנוצרת מגוף הרקדנים, אבל התרחקות מכל השפעה סגנונית של מחול תנועתי לבמה מערבי (למשל, בלט, ג'אז).
לצד שימוש במוזיקה אתיופית, רות אשל עודדה כתיבת מוזיקה מקורית. שיתוף פעולה עשיר נוצר עם עודד זהבי (ראש החוג למוזיקה באוניברסיטה) ושל דגנית אליקים (סטודנט מצטיינת בחוג למוזיקה) שעשו שימוש עשיר באלתורים קוליים של רקדנים (דגה פדר, אמן צ'ולה, סיסאי מניוואב) ושל הלהקה כולה. למשל, לריקוד טקשא, דגנית אליקיים השתמשה בהגאים אתיופים והמוזיקה היתה קולית בלבד.
לתוכנית הראשונה מעצבת התלבושות היתה טלי יצחקי (מהחוג לתיאטרון) ובהמשך נוגה וייס שיצרה תלבושות בשילוב של גזרה מערבית עם בדים שהלהקה הביאה איתה מסיוריה באתיופיה.
במהלך עשר שנות פעולתה באוניברסיטה נוצר ללהקה רפרטואר עשיר איתו הופיעה רבות בארץ ובסיורים ובעולם, ובהן ארה''ב (2 סיורים מחוף לחוף), גרמניה, אוקראינה, צרפת, אתיופיה, אריתריה, איטליה (פסטיבל ראוונה), דרום אפריקה.
להקת אסקסטה עזבה את אוניברסיטת חיפה ב-2005.
רפרטואר להקת אסקסטה, כוריאוגרפיה רות אשל (אלא אם צוין אחרת):
ליתורגיה (1966) - העמדה תנועתית למקבץ נבחר של תפילות ביתא-ישראל
זיכרונות מהכפר (1996) - תלבושות: טלי יצחקי, מוזיקה: מסורתית
חיזורים (1996) - תלבושות: טלי יצחקי ובהמשך נוגה וייס, מוזיקה: תיפוף מסורתי
מהארו או כיסופים (1998) - תלבושות: טלי יצחקי, קולאג' מוזיקלי
אנג'רת האהבה (1999) - כוריאוגרפיה ועיצוב תלבושות: בוריס קצ'ירן.
שבטים אתיופיים (2000) - כוריאוגרף: אבדו נגאש (כוריאוגרף הבית של התיאטרון הלאומי האתיופי), תלבושות: נוגה וייס, מוזיקה: מסורתית
אופוס כתפיים (2001) - מוזיקה מקורית: דגנית אליקים, תלבושות: נוגה וייס
אופוס ראשים (2002) - תלבושות: נוגה וייס, מוזיקה: אסתר אווקה
נפאס (2003) - מחרוזת של תשע ריקודי סולו. תלבושות: נוגה וייס, מוזיקה מקורית: עודד זהבי
*תכנית כיסופים ואנגרת האהבה צולמו בטלוויזיה החינוכית.
להקת ביתא
להקת ביתא נוסדה בשנת 2005 על ידי רות אשל עם קומץ רקדנים מלהקת (אמן צ'ולה, דגה פדר, סיסאי מניוואב, גילת ביינה, גילה בטואלין ואבי גולה). בתפישתה האמנותית היא המשך העבודה הניסיונית, טיפוח יצירתיות, כפי שנעשו בלהקת אסקסטה.
הלהקה התמקמה במתנ"ס נווה יוסף בחיפה בלב שכונה של יוצאי אתיופיה, במטרה לתרום לקהילה ולהיות מועשרת על ידה. מאז התחלפו הרכבי הרקדנים ורפרטואר הלהקה התרחב.
להקת ביתא הופיעה על במות שונות ובפסטיבלים רבים בארץ, ובהן, במרכז סוזן דלל, תיאטרון ענבל, המעבדה בירושלים, תיאטרון חיפה, פסטיבל המחולות בכרמיאל ועוד. הלהקה ערכה סיורים רבים בחו"ל, ובהן, קולומביה, פולין, אתיופיה, וסיור מחוף לחוף בארה"ב.
ב-2013 הזמינה רות אשל את דגה פדר לנהל את הלהקה. עם סיום מפעל חייה עם העדה האתיופית ביימה רות אשל את הסרט כתפיים רוקדות שהוזמן לפתוח את פסטיבל הסרטים הדוקומנטריים הבינלאומיים באדיס אבבה (2012).
רפרטואר בניהולה של רות אשל (כוריאוגרפיה של רות אשל אלא אם כן צוין אחרת):
מה שהכתפיים זוכרות (2006) - תלבושות: נוגה וייס, מוזיקה מקורית: עודד זהבי
חידה 2007) - תיפוף מסורתי
חגיגה (2007) - תלבושות: נוגה וייס
מספדי למחול (2007) - כוריאוגרפיה אסתי עופרי קינן, מוזיקה: אסתי קינן לתהילים בביצוע קולי של הלהקה, תלבושות: נוגה וייס
תזי-תזה (2008) - מוזיקה מקורית: משה אפרתי, תלבושות: נוגה וייס
מה קול אחד אומר (2010) - אדם מק'קיני ודניאל בנקס (מארה"ב)
בלהט הגורגה (2009) - תלבושות: נוגה וייס, מוזיקה אתיופית
אבות ובנים (2011) - כוריאוגרפיה: מיקה יערי, תלבושות: נוגה וייס
רגעים (2012) - כוריאוגרפיה של איציק איזקיאס

מה שהכתפיים זוכרות / רות אשל / להקת ביתא

זכרונות מהכפר / רות אשל / להקת אקסקסטה
